כתבת ynet על מיקה אופיר-בכר ז"ל מציגה מסע כואב של צעירה חכמה, מוכשרת ומלאת חלומות, לצד משפחה שנאבקה במשך שנים כדי למצוא עבורה טיפול ומסגרת מתאימים.
במשך שנתיים הייתה מיקה חניכה בבית הספר ובפנימיית בני ארזים. משפחתה מספרת כי במסגרת היא הצליחה לפרוח, השתתפה בלימודים ובפעילויות וקיבלה סדר יום ברור ומעטפת שהתאימה לצרכיה.
הסיפור ממחיש עד כמה מסגרת טיפולית אינה יכולה להסתפק במענה למשברים בלבד. בני נוער המתמודדים עם מצבים מורכבים זקוקים גם לשגרה, לחינוך, לפעילות, לקשרים חברתיים ולצוות שמכיר אותם באמת.
שולמית בלנק ובני ארזים מקדמים גישה המשלבת בין טיפול, חינוך וחיי קהילה. גישה זו מאפשרת לראות בכל נער ונערה את היכולות והשאיפות, ולא רק את הקושי או האבחנה.
סיפורה של מיקה הוא תזכורת לחשיבותן של מסגרות מותאמות ולהכרח להרחיב את המענה לצעירים ולמשפחות הזקוקים לו.
